החלטה בתיק עע"ם 8133/12

1.        בפני בקשה למתן סעד זמני, במסגרתה התבקשתי להורות על עיכוב הרחקתם של המבקשים מישראל עד למתן החלטה סופית בערעור שהוגש מטעמם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"מ 48202-02-12, השופט א' דראל). פסק הדין דחה את עתירת המבקשים כנגד החלטת המשיבים שלא להעניק להם מקלט מדיני בישראל.

2.        המבקש 1 (להלן גם: המבקש) והמבקשת 2 (להלן גם: המבקשת) בני זוג, הם אזרחי חוף השנהב שהסתננו לישראל - המבקש בשנת 2007, והמבקשת בשנת 2008. למבקשים נולדו בישראל שני ילדים, הם המבקשים 3 ו-4.

3.        עם הגיעו של המבקש לישראל הוא פנה בבקשה לקבלת מקלט ורואיין על ידי נציבות האו"ם לפליטים, שם טען שנשקפת לו סכנה אם ישוב לארצו על רקע המצב השורר בה. במהלך הראיון הוברר שהמבקש לא היה פעיל פוליטי בארצו ולא נעצר על ידי השלטונות, אולם השתתף במספר הפגנות כנגד שלטונה של מפלגת FPI בראשות הנשיא לורן גבאגבו, וחששו נבע מכך שהוא מזוהה עם מפלגת האופוזיציה, מפלגת RDR בראשותו של אלסאן אואטרה. במענה לשאלה מה יידרש על מנת שיוכל לשוב לארצו, השיב המבקש שהוא ממתין לחילופי שלטון. בקשתו של המבקש למתן מקלט נדחתה ביום 10.3.2008, וביום 13.8.2009 נדחתה גם בקשה לעיון חוזר שהגיש.

4.        עם הגיעה לארץ הגישה גם המבקשת בקשה לקבלת מקלט מדיני. בראיון היא טענה שנשקפת לה סכנה אם תשוב לחוף השנהב, בשל קשריה עם המבקש. המבקשת עצמה לא הצביעה במדויק על הסכנות הנשקפות למבקש, אך טענה שהן קשורות לקצין מסוים שנהג להתקשר אליה על מנת לחפש את המבקש לאחר שזה עזב את חוף השנהב. בקשתה של המבקשת נדחתה ביום 28.6.2009 ואילו ביום 5.1.2012 נדחתה גם בקשתה לעיון חוזר.

5.        לאחר דחיית בקשותיהם של המבקשים לעיון חוזר, הם המשיכו לשהות בארץ מכוחה של מדיניות אי-ההרחקה שהייתה נהוגה באותה עת ביחס לנתיני חוף השנהב. ביום 31.1.2012 פסקה מדיניות זו, נוכח עמדת משרד החוץ, כי לא ניתן עוד להתייחס לחוף השנהב כאל מקום שבו מתנהלת מלחמת אזרחים או כאזור שנשקפת בו סכנה לנתיניו. עם הפסקת מדיניות אי-ההרחקה פנו המבקשים ליחידת הטיפול במבקשי מקלט וביקשו להגיש בקשות חדשות לקבלת מקלט מדיני, בטענה שבמהלך שהותם בישראל חל שינוי נסיבות בארץ מוצאם.

6.        בבקשותיהם החדשות של המבקשים נטען שנוכח חילופי השלטון שאירעו בחוף השנהב בסוף שנת 2010 הודחה מפלגת FPI והפכה למפלגת האופוזיציה, כך שכיום נשקפת לפעיליה סכנה ממשית מצד השלטונות. עוד נטען בבקשות כי במהלך שהותם בישראל הפכו המבקשים לחברים פעילים בסניף הישראלי של מפלגת FPI, שרשימת חבריו הועברה למשרדי המפלגה בחוף השנהב והייתה חשופה לעין כל. בקשותיהם של המבקשים נדחו על הסף (ביום 12.2.2012 וביום 29.2.2012), מן הטעם שאין לראות כיום בחוף השנהב אזור שבו נשקפת סכנה לנתיניו, ומכל מקום אין בחברות במפלגת FPI כשלעצמה כדי להביא לרדיפה על ידי השלטונות בה. ביחס למבקש צוין גם שההצהרה בדבר חברותו במפלגת FPI עמדה בניגוד להצהרותיו במסגרת בקשת המקלט המקורית שהגיש.

7.        כנגד ההחלטה הדוחה את בקשתו הגיש המבקש עתירה מינהלית. בהמשך, תוקנה העתירה כך שנכלל בה גם עניינה של המבקשת, שדחיית בקשתה היתה מאוחרת למועד המקורי של הגשת העתירה. במסגרת העתירה העלו המבקשים טענות שנגעו להליך קבלת ההחלטה, כמו גם לתוכנה. בכל הנוגע להליך, העלו העותרים טענות נגד דחיית בקשותיהם על הסף ומבלי שזומנו לראיון. לגופו של עניין, הם הוסיפו וטענו כי ההחלטה נשוא העתירה אינה סבירה נוכח הסיכון שנשקף לחייהם אם יחזרו לחוף השנהב, בשל הזדהותם עם המפלגה המצויה כיום באופוזיציה.

8.        עתירתם של המבקשים נדחתה על-ידי בית המשפט קמא בפסק דינו מיום 15.10.2012. בכל הנוגע לתוכנה של ההחלטה שלא להעניק למבקשים מעמד של פליטים, קבע בית המשפט קמא כי היא סבירה - הן משום שחברות במפלגת FPI, כשלעצמה, אינה מהווה כיום מקור סכנה בחוף השנהב (להבדיל מקשרים עם ממשלו של הנשיא לשעבר גבאבו), והן לנוכח העובדה שטענתם בדבר חברותם במפלגה מעוררת שאלות של אמינות. בכל הנוגע להליך, הוסיף בית המשפט קמא וציין כי נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל (להלן: הנוהל) אינו מסדיר את דרך הפעולה שבה יש לנקוט בעניינו של מי שהגיש בקשה בעבר, נדחה, נהנה מהגנה קבוצתית, וכעת משזו הוסרה, מבקש להעלות טענות חדשות בדבר זכאותו למעמד של פליט. על כן, כך נקבע, ההחלטה לראות בפניותיהם של המבקשים "פניות ראשוניות", אשר בעניינן יש להחליט אם לדחותן על הסף או לראות בהן בקשות חדשות המחייבות לקיים את מלוא ההליך הקבוע בנוהל, היתה אף היא החלטה סבירה. בית המשפט קמא הוסיף והבהיר שאף כי הבקשה נשוא העתירה מתיימרת להיות בקשה פרטנית, היא מבוססת למעשה על טענה שמשותפת לכלל חברי מפלגת FPI הנמצאים בישראל. במצב דברים זה, עמדת המשיב 1, לפיה לא תידרש עריכת ראיון פרטי לכל אחד מחברי המפלגה המבקשים מקלט בישראל, היא סבירה ומתבקשת מאליה. נוכח האמור, בית המשפט קמא דחה את העתירה והורה למבקשים לעזוב את תחומי מדינת ישראל עד ליום 15.11.2012.

9.        המבקשים ערערו על פסק הדין לבית משפט זה, ויחד עמו הגישו בקשה לסעד זמני שעניינו עיכוב הרחקתם מהארץ, וכן בקשה למתן צו האוסר על פרסום שמותיהם. יצוין, כי ערעורם של המבקשים הוא אחד ממספר ערעורים אשר תלויים ועומדים בבית משפט זה, ושעניינם דחיית בקשותיהם של מבקשי מקלט מחוף השנהב הטוענים לסכנה שנשקפת להם בארץ מוצאם בשל חברותם בסניף הישראלי של מפלגת FPI (ראו החלטתו של השופט א' שוהם מיום 26.11.2012 בבקשה לסעד זמני שהוגשה במסגרת עע"מ 7975/12 פלוני נ' משרד הפנים (לא פורסם, 26.11.2012)). לגופם של דברים, טענת המבקשים היא שהערעור עוסק בשורה של שאלות עקרוניות הקשורות להפסקתה של הגנה קולקטיבית זמנית, ובראשן השאלה מהו ההליך הנכון לבחינתה של בקשת מקלט אינדיבידואלית שמוגשת על יסוד שינוי נסיבות עם סיומה של הגנה קולקטיבית זמנית, על ידי מי שבקשת מקלט אינדיבידואלית קודמת מטעמו כבר נדחתה. באופן יותר ספציפי, השאלה המתעוררת בהקשר זה היא האם יש לבחון בקשה כזו כבקשה חדשה לפי ההליך המלא הקבוע בנוהל, או כבקשה לעיון מחדש שניתן לדחות גם מבלי לקיים ראיון. המבקשים מוסיפים וטוענים כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתם, הן משום שהרחקתם מישראל תשלול את זכותם להיות נוכחים במהלך הדיון בערעורם, והן משום שהדבר יחשוף אותם לסכנה שממנה הם מבקשים להימלט, באופן שעלול להפוך את ערעורם לבלתי רלוונטי.

10.      עמדת המשיבים היא שאין לתת למבקשים את הסעד הזמני המבוקש על-ידם. לטענתם, סיכויי הערעור הם קלושים ביותר, בהתחשב בכך שלמעשה עתירת המבקשים - וכפועל יוצא מכך גם ערעורם - לא הצביעה על נסיבות אישיות שמצדיקות מתן מעמד של פליט, מעבר לטענה הכללית בדבר חברותם של המבקשים בסניף מפלגת FPI בישראל. המשיבים מדגישים כי חברותם של המבקשים במפלגה כלל לא הוכחה מבחינה עובדתית, וכמו כן לא הוכח שחברות במפלגה זו מקימה לכשעצמה "פחד מבוסס היטב" מרדיפה, מה גם שפעילותם של המבקשים במפלגה, ככל שאכן היו חברים בה, הייתה מינורית ובדרג נמוך. באשר למאזן הנוחות, המשיבים מטעימים כי מקום שבו סיכויי הערעור קלושים, פוחת המשקל המיוחס למבחן של מאזן הנוחות. מכל מקום, המשיבים סבורים שבגדרו של מבחן זה יש לקחת בחשבון גם את האינטרס הציבורי בהרחקתם של שוהים בלתי חוקיים מישראל, וכן את החשיבות הנודעת לכך שלא יינתן עידוד להגשת "בקשות סרק", שכל מטרתן היא להאריך את שהותם של המבקשים בישראל באמצעות קיומם של הליכים משפטיים. המשיבים סבורים שאין לתת אמון בטענת המבקשים בדבר חברותם במפלגת FPI, אשר הועלתה, לשיטתם, על-מנת לדחות את הקץ ולעשות את כל הניתן כדי להמשיך ולשהות בישראל משהסתיימה מדיניות אי-ההרחקה הזמנית ביחס לכלל נתיניה חוף השנהב. המבקשים אינם מתנגדים לבקשה לאסור על פרסום שמותיהם של המבקשים.

11.      לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל דעה שדין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין, בהתחשב בטיב הטענות שהעלו המבקשים לביסוס חששם מפני רדיפה, דומה שסיכויי ערעורם רחוקים מלהיות מבטיחים. הטענה בדבר הסכנה הכרוכה בחברות במפלגת FPI לא זכתה לתימוכין מספיקים, ונשאה אופי כללי, וזאת אף מבלי להידרש לשאלות העולות באשר לזיקת המבקשים עצמם למפלגה זו. קביעות אלה של בית המשפט קמא הן רלוונטיות לא רק להערכתם של סיכויי הערעור, אלא משליכות גם על חולשתו של החשש הלכאורי לשלומם של המבקשים כאשר יחזרו לארצם, ומכאן על הקושי לקבוע שמאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתם (ראו למשל: עע"מ 7945/12 Chidi נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.11.2012). עם זאת, כפי שהתבקשתי, אני מורה על איסור פרסום שמותיהם של המבקשים.

12.      הבקשה למתן סעד זמני בערעור נדחית והבקשה לאסור על פרסום שמות המבקשים מתקבלת. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ‏כ"ב כסלו תשע"ג (‏6.12.2012).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. הג

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: